איך מציאות מדומה (VRׂ) משפיעה על המוח?

שימוש במציאות מדומה (VR) תהפוך להיות מה שהיה העכבר בשנות ה-80 והסמארטפון בשנות ה2000. חלק מאיתנו. הטכנולוגיה ממש סוחפת ומרגשת ואני ממליץ לכל אחד מכם להתנסות. אבל רגע, איך באמצעות חבישת משקפיי VR פתאום המציאות שלנו משתנה למרות שפיזית אנחנו נמצאים באותו מקום? איך ההרגשה והתחושה כל כך משכנעת את המוח?

יש הבדל גדול בין ללמוד על משהו דרך קריאה או צפייה בסרטים דוקומנטריים לבין ממש לחוות אותו. למעשה, להיות איינשטיין מביא לשיפור בביצוע משימות קוגניטיביות. בדוק מחקרית. הטכנולוגיה הזו "מתעתעת" במוח שלנו, גורמת לנו להרגיש שאנחנו במקום אחר על ידי חיקוי חוויות התפיסתיות שיש לנו בעולם האמיתי.

מה ב-VR גורם לזה להרגיש כל כך אמיתי

הטכנולוגיה מאחורי VR נועדה לגרום לנו להרגיש כאילו עזבנו את המיקום הפיזי לעבר יקום אחר. ככל שהיקום המדומה משכנע וסוחף יותר, כך גם האמונה וההרגשה שלנו. ובשביל להבין זאת, צריך להבין כיצד המוח עובד ואיך הוא מתרגם את העולם שסביבנו. ופה נכנסים החושים. המוח צריך קודם כל לקלוט מידע מאיברי חישה, כמו העיניים, האוזניים והעור, ולאחר מכן לפרש את המידע הזה, בכדי להבין מה קורה בסביבה. הפרשנות של המוח לחושים יוצרים את "תפיסת" המציאות.

לדוגמה, אנו יכולים לראות חתולה בעלת פרווה לבנה ורכה נעה בסלון שלנו, לשמוע את יללותיה ולחוש את הפרווה שלה מלטפת את העור שלנו. התחושות מתחברות כולן דרך התפיסה כדי לתת לנו את החוויה של החתולה. יחסי הגומלין הללו של תחושה (שימוש בראייה, שמיעה וכו') ותפיסה (הפרשנות של המוח שלנו למידע החושי) הם שיוצרים את חווית המציאות שלנו.

ראייה דו-עינית פירושה שהעין השמאלית והימנית שלנו רואות דברים מנקודות מבט מעט שונות, מכיוון שהם ממוקמים בצדדים שונים של הפנים. זה אומר שהמוח שלנו צריך למזג יחד מידע משתי נקודות מבט אלו. תהליך זה נקרא סטריאואופסיס. תהליך זה גם מאפשר למוח להבין אם חפץ נמצא קרוב או רחוק ויוצר את האשליה של להיות בתמונה במקום רק להסתכל עליה.

מציאות מדומה מאפשרת לנו למזג את התמונות הבודדות הללו, ומאפשרת לנו לנוע כדי להעריך נקודות תצפית שונות, ולתפוס עומק תלת מימדי בדיוק כמו בחיים האמיתיים.

סטריאואופסיס הוא לא התהליך ההכרחי היחיד. דמיינו לעצמכם הליכה לתוך הקוליסאום ברומא. רוב הסיכויים שתסתכלו למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, ואפילו ולאחור. בעולם האמיתי, זה קורה בצורה כל כך טבעית שאנחנו אפילו לא שמים לב. עם זאת, כשיוצרים סביבת VR, צריך לשים לב לפרטים הקטנים הללו אחרת שום דבר מהחוויה לא היה משכנע. ופה נכנסת חשיבות מעקב תנועת הראש.

עקיבה רציפה אחר כיוון הראש מתבצע באמצעות מד תאוצה, מכשיר שיכול לדעת אם (ולאיזה כיוון) משהו זז. אתם מכירים את זה מהטלפון שלכם, באמצעות אפשרות "זיהוי הטיית המסך" כך שהמסך יותאם ויוצג תמיד בהטייה הנכונה כלפי המשתמש.

מדי תאוצה ב-VR מחקים את "מדי התאוצה" שאנו סוחבים איתנו בראש. בכל פעם שאנו מזיזים את ראשנו, איברי החישה באוזניים הפנימיות שלנו, מערכת הוסטיבולרית, מספקת למוח מידע על האופן שבו ראשנו מכוון בחלל. המערכת הוסטיבולרית חיונית בכדי לעזור לנו לשמור על שיווי משקל, לוודא שאנחנו לא נופלים וליידע את המוח אם אנחנו שוכבים או עומדים. מעקב הראש הוא קריטי לחוויה וגם להימנעות ממחלת סייבר.

מחלת סייבר \ מחלת תנועה

כאשר המוח מקבל שני אותות סותרים, אות אחד מגיע מהעיניים והשני מהאוזניים הפנימיות (מערכת שיווי המשקל) יש תחושת סחרחורת ובחילה. ניסיתם לקרוא פוסט בטלפון או עמוד מספר במושב האחורי של רכב נוסע? העיניים משדרות למוח שאנחנו לא זזים, אבל המערכת הווסטיבולרית קולטת את תנועת הרכב ומעדכנת את המוח שאנחנו בתנועה. עיבוד שני המסרים המנוגדים הללו לעיתים גורם למחלת התנועה. זו גם הסיבה שמבט מבעד לחלון יכול להקל על הרגשה. העיניים שולחות אותות "אנחנו זזים" למוח.

המערכת הווסטיבולרית שלנו בדרך כלל לא מופעלת ב-VR, מכיוון שרב הזמן אנחנו סטטיים בישיבה או עמידה. אבל, ראייה סטריאוסקופית ועקיבת ראש נותנים את אשליית התנועה. אשליה הידועה גם בשם וקטור או "מחלת סייבר". כאשר נעים במרחב וירטואלי, העיניים מאותתות "אני בתנועה", בעוד שהמערכת הוסטיבולרית אומרת, "אני נשאר במקום". מחלת סייבר יכולה להופיע גם כאשר יש עיכוב בין הזמן שהראש שלך זז ועד שהמסך מתאים את נקודת המבט של הסביבה. טיפ שלי – הימנעו מרכבות הרים בהתנסויות הראשוניות שלכם עם VR.

השפעות מוחיות ונפשיות של מציאות מדומה

מציאות מדומה מכניסה רובד חדש של חוויות הנאה בידור ולימוד לחיינו. אבל גם פה יש כמה סיכונים בריאותיים והשלכות שליליות. ההשפעה הראשונה מתמקדת בעובדה שמציאות מדומה מתעתעת במוח. זה אומר שאיברי הראייה (העיניים) רואים אובייקט או סביבה מסויימת, אבל תאי המוח עם מגוון המערכות השונות קולטים ומגיבים בצורה שונה לחלוטין.

במקרים מסוימים, לשימוש במציאות מדומה יש השפעה עצומה על יצירת הזיכרון במוח. שימוש ארוך ולא מבוקר עלול לגרום להשפעות כמו הזיות ואשליות. ישנו סיכון גם לפגיעה בראייה. בסופו של דבר מדובר בשני מסכים קטנים שמוצמדים לעיניים.

בהתמודדות עם ההיבט הפסיכולוגי, אם התוכן מפחיד, אלים או מעורר חרדה, הוא יכול לגרום לגוף שלך להגיב פיזית, כולל הגברת קצב הלב ולחץ הדם שלך. זה יכול גם, אצל אנשים מסוימים, לגרום לתגובות פסיכולוגיות, כולל חרדה, פחד, או אפילו הפרעת דחק פוסט טראומטית. וגם ריחוק חברתי ודיכאון.

אבל לא הכל נורא, לשימוש במשקפי VR יש גם המון השפעות חיוביות על ביצועי מוח, טיפול בנזקים ופציעות ובעיקר בטיפולים בפוביות שונות. המטפל יכול לשלוט בצורה אבסולוטית בסביבה הטיפולית ובאופן החשיפה והטיפול. יש לזה משמעות גדולה.

סיכונים בריאותיים

"אתה יכול למעוד ולקבל מכה בראש או לשבור איבר ולהיפגע בצורה רצינית, כך שזו חובה שמישהו ישמור עליך בעת השימוש". מבט חטוף באזהרות הבטיחות של היצרנים הגדולים מבהיר, משחק VR ללא פיקוח ובמרחב לא בטיחותי הוא עסק מסוכן. לא מזמן פורסמה כתבה על עליה של 30% בתביעות ביטוח לאחר פציעות שונות אשר נגרמו משימוש לא נכון. אני מבין את זה. החוויה כל כך סוחפת לעיתים שהאפשרות היחידה היא לקפוץ מהמקום.

שימוש במשקפי VR אצל ילדים

עד כמה קשה יהיה להניח מול ילדים וופל בלגי עם 3 סוגי גלידה משובחת, סירופ שוקולד וקצפת שרק מחכה שמישהו יעשה מהלך נגדה ולומר להם, לא לגעת!. משקפי VR זה הממתק החדש בעולם שבו ילדים נולדים לתוך מסכים וטכנולוגיה. אני נתתי לילדי טעימה מהממתק הזה, היתה התרגשות גדולה ואחריה הרבה בכי שהחלטתי למנוע זאת מהם אחרי שקראתי קצת מאמרים בנושא. אמנם הדעות חלוקות אבל אם יש ספק לגבי סיכונים אפשריים, ונראה כי ילדים קטנים הם בסיכון הגבוה ביותר, אז אין ספק מבחינתי.

השימוש במשקפי VR מתקדמות הוא די חדש, והחשיפה לילדים לא גדולה כך שאין החלטות מדעיות לכאן או לשם להשפעות השימוש בחשיפה מצטברת. הרבה תוכן לא עשוי היטב, עם הרבה אובייקטים מרצדים וחפצים שמגיעים אליך מהר מדי או קרוב מדי, יכולים לגרום למאמץ בעיניים, והמרחק משם לנזק אמיתי הוא קצר ופתאומי. אם מבוגר נתקל בסיטואציה כזו של אי נוחות הוא יכול לעצור או להסיר את המשקפיים. אצל ילדים זה אחרת, הם פחות יודעים לתקשר אי נוחות חזותית או מחלת תנועה.

רוב היצרנים הגדולים כותבים שהשימוש במכשיר אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 13. מעבר להשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות יש גם את עניין התוכן שברובו לא כל כך מותאם לילדים. יש הבדל עצום בין לחוות משהו לבד או עם ההורים. תהיו זהירים בנושא. השפעות המציאות המדומה הרבה יותר "חזקה" מהמדיה המסורתית. הדאגה שלי כהורה על שימוש הילדים במדיה לא מבוקרת היא לא קטנה ועכשיו עם הVR הי רק מתעצמת.

יהיה טוב?

מציאות מדומה היא טכנולוגיה מבטיחה מאוד, שכנראה ותפגוש אותנו בכל תחומי החיים. אבל כמו בכל דבר צריך לעשות זאת במידתיות ולקחת בחשבון את ההשפעות שציינו למעלה. בטח לגבי ילדים. בזמן שהטכנולוגיה משתפרת, התכנים מותאמים והמחקרים בנושא תופסים תאוצה המכשור הופך נגיש לקהל הרחב. בשנת 2022 שוק משקפי הVR\AR צפוי להגיע ל15 מיליון יחידות. מספר משתמשים בגודל של מדינה קטנה באירופה. וזה רק ילך ויותאם, ויגדל.